<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ש"ע</h1>
<h2>דף מו:</h2>
אמר ר' זירא לא ליקני אינש לוליבא לינוקא ביום טוב ראשון דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני ואישתכח דכי נפיק בלוליבא שאינו שלו. והא דאמרי' במי שמת [ב"ב קנ"ו ע"ב] זכין לקטן ואין זכין לגדול. אלמא תינוק לא קני. ועוד אמרי' [גיטין נ"ט ע"א] הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואסקינן (דאין) מתנתו מתנה. יש לומר דהא אמרינן בנוטל צרור וזורקו ואגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים. ובההוא קטן מיירי ר' זירא. ועתה כפי ההיא שמעתא צריך לפרש הא (דתניא) [דתנן] זכין לקטן ואין זכין לגדול מכלל דקטן אין זוכה לעצמו היינו בפחות מאותו שיעור שאינו כל כך בן דעת שיבחין בין צרור לאגוז וההיא דר' זירא כו' בנוטל צרור וזורקו אגוז ונוטלו. והפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ופליגי במתני' אותו מחלוקת הוא במתנת מטלטלין דומיא דמקחן וממכרו והכל משום כדי חייו. אבל הא דאמרי' במי שמת [ומתנתו מתנה] היינו במקרקעי כדמוכח התם ההיא בבן י"ג שנה ויום אחד דלעיל קאי דאיירי בבן י"ג שנה ויום אחד דאמר עדותן עדות וההיא י"ג שנה ויום אחד ואיש הוא ובמתנתו לא פליגי וכן עיקר. ופי' משום כדי חייו הכי הוא. ומפני צורך כדי חייו תקנו חכמים שיהא מקחו מקח וממכרו ממכר שיוכל להחיות ולהרויח. ואין שיעור לדבר אלא כל משא [ומתן] שלו. ומשום כדי חייו שלא יוכל לקנות ולמכור אלא כדי צורך חייו. (הכל) וטעות.
